הכרעת דין בתיק ת"פ 15157-03-12 - פסקדין

1.     הנאשם הנו אביו של אליאב, יליד 1989. בין השניים היה קיים סכסוך על רקע משפחתי. ביום 3/3/12, בסביבות השעה 17:00, פרץ סכסוך בין השניים בחצר ביתם, במהלכו התרחשה תגרה פיזית, כתוצאה ממנה נפגע אליאב בראשו באופן קשה. בכתב האישום נטען כי אליאב יצא אל החצר בעקבות צווחות שהשמיע כלבו עקב הצקה מצד הנאשם. בין השניים פרץ דין ודברים ונטען כי הנאשם תקף את אליאב עם מוט ברזל, ניסה לתקוף אותו באמצעות שני בקבוקי זכוכית, בין השניים התחולל מאבק פיזי. בשלב מסוים, כך נטען, הרים הנאשם גלגל אופניים העשוי ברזל שהיה במקום והיכה את אליאב בראשו באמצעות הגלגל. הציר המרכזי בגלגל ננעץ בגולגלתו של אליאב. הנאשם שלף את הגלגל מראשו של אליאב. כתוצאה ממעשיו נשברה גולגלתו של אליאב, ובעודו שרוע על הקרקע, בעט בו הנאשם בפניו. הנאשם עזב את המקום. כתב האישום מייחס לנאשם חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק").

2.     ראיות המאשימה נסמכו, בעיקרן, על אמרות אשתו של הנאשם, היא אימו של אליאב, ואמרותיה של הגב' אדווה פרידמן שהייתה חברתו של אליאב בזמנים הרלבנטים, אמרות שנמסרו לחוקרי המשטרה. אמרות השתיים התקבלו בהתאם לסעיף 10 א' לפקודת הראיות, זאת לאחר שהשתיים חזרו בהן מאמרות אלה בעדותן בבית המשפט, באופן שיבואר להלן. הנאשם עצמו כופר במעשה המיוחס לו. הוא אינו חולק על כך שבמקום ובזמן הרלבנטי אכן פרץ בינו לבין אליאב וויכוח, שכתוצאה ממנו נחבל אליאב כפי שעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו בהסכמה, אולם הוא מכחיש כי חבט באמצעות גלגל האופניים בראשו של אליאב. לטענתו, אליאב נפל על אותו גלגל ונחבל בראשו. אליאב עצמו העיד בבית המשפט כעד הגנה והוא תמך בגרסת הנאשם.

השאלה העיקרית אותה יש לבחון, אם כן, היא השאלה האם ניתן לקבל את דברי אסנת מדטשי ואדווה פרידמן כפי שאלו פורטו בהודעותיהן כראיה לחובת הנאשם.

3.     אשת הנאשם, אסנת מדטשי, מסרה בהודעתה ת/5 (הודעה שנגבתה יום למחרת האירוע בשעת בוקר מוקדמת), הודעה שנגבתה על ידי ע"ת השוטר ניסים זאב, כלהלן: "אתמול הבן שלי היה בבית שלו, הוא גר צמוד אליי. פתאום שמענו את הכלב צורח. אליאב פתח את הדלת וראה את בעלי שמעון מרביץ לכלב שלנו, ואמר לו, אבא למה אתה מרביץ לכלב, ואז שמעון בעלי החל לקלל אותו, ושמעון קפץ על אליאב והחל להכות אותו בידיים כשאליאב מתגונן וצועק לו אבא אני לא רוצה לריב איתך אני עושה לך כבוד, שמעון המשיך לקלל ואז הרים ברזל ודפק לו בראש כמה פעמים ואז אליאב נפל על הרצפה ושמעון המשיך לבעוט בו בפנים כשהוא על הרצפה, שמעון בעלי היה בגמילה וחזר להשתמש בסמים... ואז אני צעקתי תזמינו משטרה ואמבולנס ושמעון ברח... אליאב אמר לאלה שפינו אותו כי הוא נפל מאופניים והוא לא רוצה שאני אתלונן על אבא שלו, אבל אני לא מוכנה לזה.  מי שהייתה שם חברה שלו ששמה אדווה וראתה את הכל... אני יודעת שהוא לא יתן לכם עדות כי אני מכירה את הבן שלי".  במזכר ת/9, שערך השוטר ניר בן חיים, חמישה ימים לאחר האירוע, מציין השוטר בן חיים כי הוא דיבר עם גב' מדיטשי ושאל אותה מספר שאלות בנוגע לאירוע ומתשובותיה עולה כי בשעת המריבה, היא עמדה בתוך הבית וראתה את האירוע שהתרחש בחצר, והסבירה זאת בכך שמדובר בבית הממוקם בקומת קרקע, הדלת הייתה פתוחה והאירוע התרחש במרחק של שניים עד שלושה מטרים ממנה. עוד ציינה באותה שיחה: "לטענתה בעלה התנהג בצורה לא שפויה, דפק לבן שלה גלגל בראש אותו העלים אחר-כך, ומוט ברזל אותו הרים מהרצפה...".

4.    בעדותה בבית המשפט, העידה אשת הנאשם, כי עובר לאירוע ישבה בביתו של אליאב ביחד עם ביתה כבת ה - 18 ובן שגילו כבן 8, עם חברתו של אליאב, אדווה. בשלב מסויים נשמע הכלב נובח ורק אליאב יצא מהבית: "אחרי איזה 10 דקות, רבע שעה, נפתחה הדלת והיה שמעון בדלת ואמר לאדווה, כי אני הייתי מסוכסכת איתו, לא דיברתי איתו... תזמיני אמבולנס. אני יצאתי לבחוץ וראיתי את הילד שלי עם דם" (עמ' 16 לפרו').       לדבריה, הנאשם אמר לה כי הוא רב עם אליאב ואליאב נפצע כתוצאה מנפילתו. עוד הוסיפה כי באותה תקופה היא הייתה מסוכסכת עם הנאשם וראתה באירוע זה:"הזדמנות פז שלי לחפף אותו מפה". משעומתה עם דבריה שבאו בהודעתה במשטרה, השיבה: "אני חשבתי איך אני מרחיקה אותו מהבית, לא הייתה לי דרך... בין שמעון לביני לבין אליאב היה איזה שהוא סכסוך משפחתי... לי ולשמעון סכסוך מאוד רציני, אנחנו לא דיברנו במשך שלושה חודשים עד המקרה, שאני בשום ואופן לא הייתי מוכנה שהבן שלי עוזב את הבית... וכן הייתי מוכנה לוותר על בעלי...". לדבריה, אדווה הייתה איתה, ודבריה בהודעתה, לפיהם גם אדווה ראתה את האירוע, נאמרו רק על מנת שיאמינו לה במשטרה. אשת הנאשם עמדה על כך שהיא לא ראתה את האירוע, כי דבריה במשטרה הנם שקר והם נאמרו על מנת לשמש אותה לצרכיה ולא כי היה בהם תיאור אמת של התרחשות הדברים.  מכוח כך הוגשה הודעתה במסגרת סעיף 10 א' לפקודת הראיות. יחד עם זאת, אשת הנאשם אישרה בהודעתה כי האירועים החלו בנביחות הכלב, אך כאמור הכחישה כי ראתה כל התרחשות שהייתה בין השניים. עוד הוסיפה בעדותה כי היא מסרה תצהיר לשופט שדן במעצרו של הנאשם ואף שלחה עותק לפרקליטות ולבאת כוחו הקודמת של הנאשם, לפיו שיקרה בהודעתה במשטרה. תצהיר זה לא הומצא עד היום. היא עמדה על כך שבמאזן הסכסוך בין בעלה לבין בנה, עדיף לה לתמוך בבנה, שהוא ילד בעייתי ולמנוע הידרדרותו.

5.     אדווה פרידמן, בהודעתה ת/8, שנגבתה במקביל לגביית עדותה של אשת הנאשם, אומרת בין היתר כלהלן: "היינו בבית יחד עם אמא שלו והאחים הקטנים ושמענו את הכלב צורח, אליאב יצא מהר ראשון וכולנו אחריו וראינו כי אבא של אליאב מרביץ לכלב של אליאב, ואז אליאב אמר לו אבא תפסיק למה אתה עושה את זה והוא התחיל לקלל את אליאב בן זונה, תעוף לי מהבית, אתה רוצה להרוג אותי, ואליאב אמר לו אני מכבד אותך, די תפסיק, ואני הכנסתי את הילדים לבית וניגשתי לאליאב ולאבא שלו ואמרתי להם תפסיקו ולשמעון היה סכין ביד, הרים מוט ברזל והיו שני בקבוקים בצד, שהוא ניסה לשבור על אליאב ואליאב תפס את הידיים שלו, ושמעון שבר אותם על הקיר, אליאב נאבק איתו כדי שלא יתקוף אותו, ואז בשלב שהוא עזב אותו, שמעון אמר לו לך תזדיין תעוף מהבית, ואז אליאב די תעזוב אותנו למה אתה עושה לנו את זה? אתה הורס לנו את החיים, ואז שמעון תפס גלגל מברזל ויש לו דוקרן באמצע שתופס את החישוק של הגלגל ושם לו את זה בראש ואליאב נפל על הרצפה ושמעון שראה את זה נתן לו בעיטה בפנים ושבר לו את האף ואליאב לא הגיב, ואז שמעון ראה שאליאב לא מגיב והלך". 

6.     בעדותה בבית המשפט, המוטיב המרכזי העיקרי, ואולי היחיד, עליו חזרה הגב' פרידמן (שגילה היום 25), הנו שאינה זוכרת כל פרט שהוא בקשר לאירוע. הגב' פרידמן הייתה חברתו של אליאב מספר חודשים והחזיקה בדעתה שאיננה זוכרת כמה זמן היו חברים ומתי חדלו להיות חברים. כמעט על כל שאלה השיבה כי אינה זוכרת, אף לא את העובדה שהגיעה למשטרה למסור עדות. כשהוצגה לפניה הודעתה, הייתה כנדהמת. כל מה שאמרה בבית המשפט לגופם של דברים היה: "אנחנו ישבנו ושתינו ומאז אני פשוט לא זוכרת כלום" (עמ' 47 לפרו'). היא הדגישה כי איננה זוכרת שהייתה במשטרה, איננה זוכרת אם מסרה את הדברים המפורטים בהודעתה, איננה זוכרת כיצד הגיעה למשטרה, והואילה לומר: "אני זוכרת שהיה משהו עם שוטר"  (עמ' 48 לפרו'). לאחר לחץ נוסף הסכימה לאשר שהייתה בתחנת משטרה ואחזה בגרסתה כי איננה זוכרת דבר, תוך שהוסיפה כי: "זה אחרי לילה של שתייה". לפיכך, גם הודעתה נתקבלה במסגרת סעיף 10א' לפקודת הראיות. יצוין כי כאשר ציינה הגב' פרידמן כי הייתה פרק זמן בחו"ל לצרכי עבודתה, היא זכרה היטב היכן הייתה  ובמה עבדה (כטריינרית המאמנת עובדים חדשים בחברה בינלאומית). גב' פרידמן לא ידעה להשיב על השאלה כיצד ידע השוטר אותם פרטים שנרשמו בהודעתה, לרבות פרטים עובדתיים, כגון הימצאות גלגל אופניים בזירה, שאין לגביהם מחלוקת. כאמור, המילה "אני לא זוכרת" הייתה מילת מפתח בעדותה, היא ביקשה לגמד את האירוע כאירוע חסר חשיבות מבחינתה, ועל כן אינה זוכרת את פרטיו, למרות שאישרה כי לא הייתה עדה לאירועים טראומתיים מסוג זה או אחר בחייה.

7.     השוטר בן חייםערך השלמת חקירה גם לגבי אדווה פרידמן, ובשיחה שערך עמה, כמפורט במזכר ת/9, היא השיבה לשאלתו כי הנאשם אחז סכין ביד ימין ולא הבחינה כיצד הגיעה סכין לידיו שכן היה בלבול רב. ציינה עוד שהנאשם אחז גם במוט ברזל והשיבה לשאלתו כי ראתה את הנאשם לוקח גלגל מהרצפה והיא ראתה שהנאשם מכה את אליאב באמצעות הגלגל מכה אחת בראשו ולאחר מכן בעט בפניו.

8.     השוטר מיכאל נחמני, העיד כי הגיע עם שוטר נוסף למקום האירוע, שם פגש באשת הנאשם, כשהיא צועקת ונסערת ואמרה לו שהנאשם כבר עזב. לדבריו, היא הייתה נסערת ואמרה שהיא נוסעת לבית החולים וציינה כי בעלה ברח. לדבריו, היא אמרה לו, בין היתר, "הוא זרק עליו גלגל ונפתח לו הראש". להבנתו, כוונת הדברים התייחסה לבעלה, דהיינו לנאשם. השוטר המשיך בסריקות ומצא בחצר את גלגל האופניים (ת/3 והתמונה ת/9). עוד העיד כי ראה בחצר שברי בקבוק וודקה וכתמי דם.

9.     השוטר זאב ניסים העיד על נסיבות גביית ההודעה ת/8, היא הודעתה של הגב' אדווה פרידמן, וההודעה ת/5 - היא ההודעה של אסנת מדיטשי. מעדותו עולה כי אשת הנאשם הגיעה על מנת להגיש תלונה נגד בעלה, והדברים שאמרה נרשמו בהודעתה. הוא ציין כי אשת הנאשם הייתה נסערת והיה צורך להרגיע אותה. באשר לאדווה פרידמן, שלל העד את האפשרות שעדה זו העידה כשהיא שיכורה ועמד על כך שכל הדברים שנרשמו, היו מפיה.

        השוטר בארי קוון ערך את דו"ח מעצרו של הנאשם ביום 5/3/12 (ת/1), שם אמר הנאשם "כל זה היה בטעות, לא במכוון".

        השוטר יורם חתן (עת/2) גבה את הודעת הנאשם ת/2 (התמליל - ת/2א').

        ע"ת השוטר אלי בר לוי ערך א את המזכר ת/4, בדבר ניסיונו לגבות עדות מאליאב בבית החולים וסירובו של אליאב לעשות כן.

        הנאשם

10.    גרסת הנאשם הנה כי בתקופה שקדמה לאירוע, הוא ביקש להעלות את אליאב על דרך הישר, ועל כן פתח עבורו עסק של בגטים, עסק בו השקיע מכיסו, אולם בנו העדיף לבלות ולשתות והזניח את העסק, עד אשר מכר את העסק במחצית מסכום ההשקעה, ואף לא השיב סכום זה לידי הנאשם. לאור כך פרץ סכסוך בין השניים והנאשם ביקש להוציא את בנו מהבית, בעוד שאשתו סירבה לכך בכל תוקף. לגבי יום האירוע, העיד הנאשם כי שתה אלכוהול ולקח כדורים: "הייתי מסטול כזה קצת", הוא יצא לחצר להביא עצים לקמין, אחד העצים נפל על הכלב, הכלב נבח ואז אליאב יצא כשהוא מחזיק סכין בידו, תוך שהנאשם מציין שזו לא הפעם הראשונה בה אליאב מחזיק סכין בעימות ביניהם. לדבריו, אליאב ביקש ממנו להניח לכלב: "ואז אמרתי לו אליאב תסתום את הפה שלך יא חתיכת חרא, אתה לא מתבייש איך אתה מדבר? עכשיו הוא בא מתקרב אליי. אני יש חצר בינינו שיש שביל... הוא מתקרב אליי עם הסכין ביד. חיבקתי אותו ככה, תפסתי אותו... והוא מנסה להשתחרר... הוא מחזיק עדיין את הסכין. הוא בעמידה כזו ואני חובק אותו. הוא מנסה להשתחרר... וזה אספלט וגשם והכל. אז ראיתי שהוא עומד להשתחרר, פחדתי. אז נתתי לו נגיחה בפנים. נגחתי אותו. וכשנגחתי אותו הוא ואני נפלנו. ונפלנו היה הגלגל... הוא קיבל מכה מהגלגל... נכנס לו הגלגל פה בראש... הושבתי אותו... דפקתי להם בדלת ואמרתי לאדווה תזמיני אמבולנס" (עמ' 76 לפרו'). לגרסתו, באותו שלב יצאו אדווה ואשתו החוצה. אשתו קיללה אותו והוא ניגש אל מאחורי הבית ולאחר שהגיע אמבולנס, הוא עזב את המקום. דברים דומים אמר הנאשם בהודעתיו ת/1, ת/2 (דיסק החקירה ת/2א'). הנאשם עמד על כך שהן אדווה והן אשתו היו בתוך הבית ולא ראו את האירוע. באשר לאדווה, טען הנאשם במהלך עדותו בבית המשפט כי היא ניסתה לפתות אותו (את הנאשם), אולם פרט לכך לא היה ביניהם סכסוך כלשהו והיא אף לא דיברה איתו מאחר שהיה מסוכסך עם אליאב.

11.    אליאב מדיטשי, אף הוא העיד על מערכת יחסים מתוחה בינו לבין הנאשם. על תחילת האירוע הוא העיד כפי שהעיד הנאשם, שאז יצא כשהוא אוחז ברזל בידו, דחף את אביו ושאל אותו מדוע הוא נוגע בכלב, השניים התקוטטו ונפלו על הרצפה ביחד, ובמהלך הנפילה, הוא נחבל בראשו. עוד הוסיף: "אבא שלי לא ניסה לתקוף אותי בכוונה תחילה. אבא שלי דואג לי. כל המריבות בינינו וכל המתחים בינינו מזה שלא הייתי עובד והייתי שותה... ואכפת לו ממני". העימות בין השניים ארך לדבריו כרבע שעה, במהלכה היו השניים מחובקים ומנסים להפיל אחד את השני. לדבריו, פרט לו ולאביו, איש לא היה בחצר באותה עת. אליאב אישר כי בהגיעו לבית החולים, הוא אמר שהחבלה נגרמה כתוצאה מנפילה מאופניים, זאת מאחר שלא היה בראש צלול. אליאב אישר כי בתחילת המריבה עם אביו, אדווה יצאה החוצה, אולם הוא ביקש ממנה להיכנס ולא להיות נוכחת (לדבריו, השניים נפרדו כחודשיים לאחר האירוע). מצבו הרפואי של אליאב כתוצאה מהאירוע הוא כמפורט במסמכים הרפואיים ת/7, מהם עולה, בין היתר, כי נגרם לו שבר דחוס פרונטלי מימין (בראשו) בקוטר של 1.5 ס"מ, וכן דימום, הוא טופל בניתוח ובוצעה הרמה של שבר דחוס.

12.    ב"כ המאשימה בסיכומיה, ביקשה לסמוך ולהסתמך על הודעותיהן של אשת הנאשם ושל אדווה פרידמן. נטען כי שתי ההודעות מחזקות זו  את זו וחיזוק נוסף קם מהמסמכים הרפואיים ומראשית הודאת הנאשם הקושר עצמו לעימות, לזמן ולמקום. נטען כי התיאור המפורט בהודעות אסנת ואדווה, שולל עלילה ולא בא הסבר מדוע יטוו השתיים עלילה. באה הפנייה לת/9 שיש בו חזרה של אסנת על תיאור האירוע, זאת חמישה ימים לאחר האירוע. לגבי אדווה נטען כי מדובר בבחורה אינטליגנטית שטענה כי אינה זוכרת דבר והסבריה אינם משכנעים, אם כי אדווה לא טענה כי מישהו אמר לה מה לומר במשטרה. באה הפנייה להודעת הנאשם ת/2, ממנה עולה כי אדווה הייתה נוכחת לפחות בחלק מהאירוע (שורה 6). טענתה כי הייתה שיכורה, נשללת מעדותה המפורטת, וכן מכך שהיא חזרה על גרסתה חמישה ימים לאחר האירוע, כמפורט בת/9. אדווה, כך ציינה באת כוח המאשימה, אף סירבה להגיע למתן עדות והיה צורך במתן צו הבאה כנגדה. עזיבתו של הנאשם את הזירה, מתיישבת עם תקיפה. נטען כי גם אדווה וגם אשת הנאשם לא ציינו כי ראו סכין או חפץ מבריק בידי אליאב ואליאב שיקר בעדותו על מנת להגן על אביו.

מנגד, הסנגור, אף כי אינו חולק על אופן תחילתו של האירוע, טען כי הנאשם פעל מתוך הגנה עצמית, לאחר שאליאב תקף אותו כשהוא אוחז חפץ בידו, בכל מקרה, כך נטען, לא הוכח יסוד הכוונה המיוחדת הנדרשת בהוראת החיקוק המיוחסת לנאשם. הסנגור אינו חולק על קיומו של הגלגל ועל הפציעה שנגרמה לאליאב מהגלגל ועל חומרת הפציעה. יחד עם זאת הוא מבקש שלא ליתן כל משקל להודעותיהן של אשת הנאשם ושל אדווה. לגבי אדווה נטען שאינה זוכרת דבר. מדובר, כך נטען, בהודעה לקונית, המעלה תמיהות וסתירות המייחסת לנאשם יכולת פעולה בלתי אפשרי, לפיה הוא אוחז מספר רב של חפצי תקיפה, בהיותו בעל שתי ידיים בלבד. היא הושפעה במשטרה מאימו של הנאשם שהייתה היסטרית, אך יחד עם זאת הוא ציין כי גם האם וגם אדווה הגיעו להגיש תלונה במשטרה בלא שהוזמנו, אולם זאת משום שרצו להגן על הבן, שהחל באירוע. נטען כי המזכר ת/9, המבוסס על שיחה טלפונית, אינו מהווה הודעה המאפשרת ביסוס הרשעה. באשר לאשת הנאשם נטען כי זו מסרה תיאור של אירוע שפרטיו שונים מהתיאור אותו מסרה אדווה. בהשלמת החקירה היא תיקנה את דבריה וציינה כי הגלגל הועלם על ידי הנאשם, אולם כידוע הגלגל נמצא במקום על ידי השוטרים. עוד נטען כי לא יתכן כי האם ראתה את האירוע, שעה שעמדה בתוך הבית. מה עוד שהגיוני היה שהיא תצא להפריד בין השניים. לגבי אליאב נטען כי מדובר במי שיש בו מאפיינים של אלימות, אין סיבה שיגן על אביו והוא כעס על כך שאביו הציק לכלבו.

        הסנגור הגיש פסיקה התומכת בטענתו החלופית לפיה לא התקיימה דרישת הכוונה המיוחדת, דהיינו לא הוכח רצון לגרום לפגיעה שנגרמה, זאת מקום שהנאשם לא יזם את האירוע, אלא אליאב ניגש אליו. כמו כן נטען כי הרצון נשלל מהעובדה שהנאשם לא השתמש בכלי תקיפה "טבעי" והשתמש בכלי תקיפה מאולתר.